פסק-דין בתיק עפ"ג 7521-11-11

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של גניבת רכב והכשלת מעצר.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 23.9.07, בחניון בשפיים, נכנס המערער לרכב ששייך לאדם בשם נועם זיו, בכוונה לבצע גניבה ופשע.

המערער גנב את הרכב ונסע בו ובהמשך, כאשר שוטר שמילא תפקידו כחוק, חסם את דרכו והודיעו על מעצרו, התנגד המערער למעצר בכך שסרב לצאת מהרכב ואף סרב להושיט ידיו לצורך איזוקו.

טרם שהושת על המערער גזר הדין נושא הערעור, נשפט המערער בתאריך 15.2.10 בבית משפט מחוזי פתח תקווה, בגין עבירות דומות, לתקופת מאסר בת 6 חודשים, אשר אותה ריצה המערער בעבודות שירות.

המאסר שהושת על המערער בתיק דלעיל, היה בגין עבירה מאוחרת לזו, נושא גזר הדין דנן.

בהתחשבו בהודאה וכן בעונש המאסר שהושת על המערער זה מקרוב, בעבודות שירות, הורה בית משפט קמא (כב' השופטת בן שלמה) לממונה על עבודות שירות לחוות דעתו על המערער טרם שייגזר דינו.

החלטתו נסמכת, בין היתר, על תסקיר שהוגש בעניינו של המערער, אשר המליץ להימנע מהטלת מאסר בפועל ולהסתפק בעונש מרתיע של מאסר על תנאי.

בחוות דעת שהתקבלה על ידי הממונה על עבודות שירות מיום 30.8.11, סקר הממונה את התנהלותו של המערער במהלך התקופה בה ביצע עבודות שירות בגין גזר הדין שהושת עליו על ידי בית משפט מחוזי מרכז, ובין היתר ציין כי המערער לא התייצב לתחילת העבודה במועד כפי שנקבע ושלח אישור מחלה.

לאחר מכן, נעשו ניסיונות רבים לאתרו על פי מס' פלאפון עליו הוא הצהיר במהלך ראיון ההתאמה, אשר לא צלחו. סופו של יום, הממונה הצליח ליצור קשר עם אחיו, ממנו קיבל מס' טלפון חדש של הממונה ובדרך זו, הצליח ליצור עמו קשר וזימן אותו לראיון נוסף.

המערער החל בריצוי עונשו רק בתאריך 2.5.10 (וזאת לאחר שעל פי גזר הדין היה עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 17.3.10) והתנהלותו במהלך המאסר הייתה שלילית, הוא נעדר רבות מהעבודה, ניתק קשר עם הממונה, החליף כתובת מגורים ומספרי טלפון וזאת מבלי לעדכן את הממונה.

בעקבות התנהלות זו, נערכו עימו שיחות, בהן קיבל המערער אזהרות.

במהלך שיחות אלו, גרס המערער בפני הממונה כי מצבו המשפחתי קשה, כי אשתו מאושפזת תדיר בבתי החולים והוא זה שנאלץ לטפל בילדיו, כי הוא מצוי במצוקה כלכלית ועל כן, לפנים משורת הדין, אפשר לו הממונה לשוב לעבודתו, ברם המערער לא היטיב את דרכיו.

כך, במקום לבצע את העבודות פרק זמן של שישה חודשים כפי שקבע בית המשפט, סיים המערער את ריצוי העונש באיחור של 4 וחצי חודשים.

בנסיבות אלו, הממונה לא מצא עבור המערער מקום להשמה בעבודות שירות, הגם שקבע כי טכנית הלה יכול לבצע עבודות ללא מגבלה.

בהינתן חוות דעת זו ובהתחשב באמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו אין המערער נוטל אחריות מלאה למעשיו, השית בית המשפט על המערער 18 חודשי מאסר מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי משך שלוש שנים. כמו כן, הוסיף בית המשפט רכיבי ענישה נוספים, קנס ופיצויים למתלונן.

על גזר דין זה משיג המערער וטוען כי למצער, היה על בית משפט לשוב ולהפנות את המערער לממונה על עבודות שירות ולו כדי לאפשר לו להניח בפניו את טיעוניו.

אף בפנינו שב וטען ב"כ המערער טענה זו ואף הוסיף כי נכון לעת הזו, הפנים המערער את חומרת התנהלותו, מה גם שאשתו מצויה במצב טוב יותר והוא נכון לבצע את עבודות השירות במלואן.

הסנגור עתר ליתן למערער הזדמנות נוספת להעלות את טיעוניו בפני הממונה על עבודות שירות בתקווה כי זה ישנה את עמדתו.

ב"כ המשיבה התנגדה נחרצות לטיעוני ב"כ המערער וטענה כי אין מקום ליתן הזדמנות שנייה, מה גם שמדובר במערער אשר באמתחתו הרשעה נוספת אף אם מאוחרת היא וכן, תלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור למדי בגין תקיפת בת זוג, אשר הוגש בתאריך 10.8.11 לבית משפט שלום בירושלים.